Welcome back to 5 Minute Mussar with Kehilat Mussar at The Institute for Holiness. I am Rabbi Chasya Uriel Steinbauer, Founder & Director of the Institute. I am excited to be back here with you after a month long break of silent retreat during the month of Cheshvan. Now that we have entered the month of Kislev, we are ready to engage in practice together again.
Before we begin, we say a special prayer, called the Hadran, for thanking God who has strengthened us to learn and to “finish” a Tractate of Talmud and to declare that we will return to studying again. Composed in (c.505 – c.1705 CE), the Hadran is recited at the completion of a seder of Mishnah or a tractate of Talmud. The text of the prayer gives thanks to God for allowing the reciter to learn the seder or masechet and expresses the desire to return to the text for continued study in the future. The author of the Hadran text is anonymous. I just finished Masacate Eruvin in the Babylonia Talmud, and today I recite the Hadran prayer:
הֲדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ערובין וְהֲדְרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ערובין וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתֽנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת ערובין וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִינָן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי
We will return to you, Tractate Eruvin, and you will return to us; our mind is on you, Tractate Eruvin, and your mind is on us; we will not forget you, Tractate Eruvin, and you will not forget us – not in this world and not in the next world.
For those who it is not obvious, we study Talmud and Torah as part of our daily Mussar practice for several reasons (and probably more than I will discuss here). We want to discipline our lives to a regular mitzvah practice of studying Torah because: 1) it is commanded; 2) we learn much Mussar in rabbinic texts that send messages to our souls and help us become the best version of ourselves in service of God and others; and 3) learning Talmud-Torah together in chevruta or in community like in a beit midrash (even online) connects us to a community of spiritual seekers who too are committed to growth and transformation.
Welcome to the Jewish month of Kislev (Chodesh Tov!), where we rededicate our Mussar practice as we simultaneously prepare for Chanukah, to bring more light into our souls during this increasingly dark time.
Today we look at Prayer as a Mussar Practice. Sharing our words, our pleading, our blessings, our fears, our hopes with God can be a powerful Mussar practice. There is moral work that may occur when one addresses God with one’s own words. We verbally confess our shortcomings to God. We ask God for help in our moral situation.
Rabbi Simhah Zissel Ziv of Kelm said: “Prayer is Mussar, disciplining the heart to serve God.”
It was taught in the Kelm school of the Mussar movement that a student “should lengthen his prayers and pray contemplatively in the way of Musar — so his ears hear what his mouth is saying, and his heart understands, and he labors for the possibility that it makes an impression within him.”
Kitvei Ha-sabba Mi-kelm: Pinkas Ha-kabbalot (Bnei Brak: Sifrei Hakhamim, Va-ad L’hafatzat Torah U-musar, 1984), p.137
Today we engage in a Mussar practice of lengthening our prayer, while chanting Adon Olam, and singing it in such a way that our ears and heart understand what we are saying, even if we do not understand every or all the Hebrew words. Our practice today will also make an impression, one in which we set our intention, our kavanah, that we will release any despair (יאוש/Ye’ush) we may have inside our hearts and souls.
Below are the words to Adon Olam, and the video can be found on Kehilat Mussar’s page on Facebook at: https://www.facebook.com/kehilatmussar/
Or here at this link: https://drive.google.com/file/d/1LH1H5qZdTVaccq0nnGhqSj9VBKe9v0CB/view?usp=sharing
| ADON OLAM/אדון עולם | MASTER OF THE UNIVERSE |
| Transliteration/תעתיק | English/אנגלית |
| Adon olam, asher malach, b’terem kol y’tzir nivra. L’et na’asah v’cheftzo kol, azai melech sh’mo nikra. V’acharey kichlot hakol, l’vado yimloch nora. V’hu haya, v’hu hoveh, v’hu yih’yeh b’tifara. V’hu echad, v’eyn sheni l’hamshil lo, l’hachbira. B’li reishit, b’li tachlit, v’lo ha’oz v’hamisrah. V’hu Eli, v’chai go’ali, v’tzur chevli b’et tzarah. V’hu nisi umanos li, m’nat kosi b’yom ekra. B’yado afkid ruchi b’et ishan v’a’irah. V’im ruchi g’viyati, Adonai li v’lo ira. | The Lord of the Universe who reigned before anything was created. When all was made by his will, He was acknowledged as King. And when all shall end He still all alone shall reign. He was, He is, and He shall be in glory. And He is one, and there’s no other, to compare or join Him. Without beginning, without end and to Him belongs dominion and power. And He is my God, my living God. To Him I flee in time of grief, and He is my miracle and my refuge, who answers the day I shall call. To Him I commit my spirit, in the time of sleep and awakening, even if my spirit leaves, God is with me, I shall not fear. |
| אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא. לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל, אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא. וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לְבַדּוֹ יִמְלוֹךְ נוֹרָא. וְהוּא הָיָה, וְהוּא הֹוֶה, וְהוּא יִהְיֶה, בְּתִפְאָרָה. וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה. בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית, וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה. וְהוּא אֵלִי וְחַי גֹּאֲלִי, וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה. וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי, מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא. בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי, בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה. וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי, יְיָ לִי וְלֹא אִירָא |
Despair is an extreme form of grief that does not bring about healing. Rabbi Yitzchok Hutner (1906-1980, late Rosh Yeshiva of Yeshiva Chaim Berlin in Brooklyn and a student of Slabodka Mussar) clarified the difference between sadness and despair. “Despair,” he said, “is being tired of living.” It’s a hopeless state, and that is exactly what many have been feeling in the world lately, especially in the USA. Only in community, practicing to move this despair, to allow ourselves to feel the sadness, to move from despair to sadness: this is our Mussar practice today, and will be until we have moved the despair lodged in our chests.
God says in the Torah, “I place before you life and death, blessing and curse. Choose life.” (Deuteronomy/Devarim 30:19). To accept despair is to make the opposite choice. No matter how grim a situation that comes upon us in life, the spiritual challenge is to believe in life, to make that choice, and to hope, even as we cry.
ברוכים הבאים למוסר ב5 דקות עם קהילת מוסר במכון לקדושה. אני הרבה חסיה אוריאל שטיינבאואר, מייסדת ומנהלת המכון. אני נרגשת לחזור אתכם לאחר הפסקה ארוכה של חודש של נסיגה שקטה במהלך חודש חשון. כעת, לאחר שנכנסנו לחודש כסלו, אנו מוכנים לעסוק שוב בתרגול משותף
לפני שנתחיל אנו מתפללים תפילה מיוחדת, הנקראת הדרן, על כך שאנו מודים לאלוים שחיזק אותנו ללמוד וכדי “לסיים” מסכת תלמוד ולהצהיר שנחזור ללמוד שוב. ההדרן, שהורכב בשנת 505- בערך 1705 לספירה, נאמר בסיום סדר משנה או מסכת תלמוד. נוסח התפילה מודה לאלוהים על כך שאפשר למקרא ללמוד את הסדר או המסכת ומביע את הרצון לחזור לטקסט להמשך לימוד בעתיד. מחבר הטקסט הדרני הוא אנונימי. בדיוק סיימתי את מסכת עירובין בתלמוד בבבלי, והיום אני קוראת את תפילת הדרן
הֲדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ערובין וְהֲדְרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ערובין וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתֽנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת ערובין וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִינָן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי
למי שזה לא מובן מאליו, אנו לומדים תלמוד ותורה כחלק מתרגול המוסר היומיומי שלנו מכמה סיבות (וכנראה שיותר ממה שאעסוק כאן). אנו רוצים למשמע את חיינו למנהג מצווה קבוע של לימוד תורה מכיוון ש: 1) מצווה; 2) אנו לומדים מוסר רב בטקסטים רבניים השולחים מסרים לנשמתנו ועוזרים לנו להפוך לגרסה הטובה ביותר של עצמנו בשירות אלוהים ואחרים; ו- 3) לימוד תלמוד-תורה יחד בחברותא או בקהילה כמו בבית מדרש (אפילו באינטרנט) מחבר אותנו לקהילה של מחפשי רוחניות שגם הם מחויבים לצמיחה ולשינוי
ברוך הבא לחודש כסלו (חודש טוב!), בו אנו מקדישים את תרגול המוסר כשאנו מתכוננים בו זמנית לחנוכה, כדי להכניס יותר אור לנשמותינו בתקופה החשוכה ההולכת וגוברת
כיום אנו רואים את התפילה כתרגול מוסר: שיתוף דברינו, תחנוננו, ברכותינו, פחדינו, תקוותנו עם אלוהים יכולים להיות נוהג מוסרי רב עוצמה. יש עבודה מוסרית שעלולה להתרחש כאשר פונים לאלוהים במילים של עצמו. אנו מתוודים בעל פה על חסרונותינו בפני אלוהים. אנו מבקשים מאלוהים עזרה במצבנו המוסרי
הרב שמחה זיסל זיו מקלם אמר: “התפילה היא מוסר, המשמעת את הלב לעבוד את האל.”
בבית הספר קלם של תנועת המוסר לימדו כי תלמיד: צריך להאריך את תפילותיו ולהתפלל באופן מהורהר בדרך של מוסר – אז אוזניו שומעות מה פיו אומר, ולבו מבין, והוא שוקד על האפשרות. שזה עושה רושם בתוכו
KITVEI HA-SABBA MI-KELM: PINKAS HA-KABBALOT (BNEI BRAK: SIFREI HAKHAMIM, VA-AD L’HAFATZAT TORAH U-MUSAR, 1984), P.137
כיום אנו עוסקים בתרגול מוסרי של הארכת תפילתנו, תוך שהוא מזמר את אדון עולם ושר אותה בצורה כזו שאוזנינו ולבנו מבינים את מה שאנחנו אומרים, גם אם איננו מבינים את כל המילים בעברית. התרגול שלנו בימינו יעשה גם רושם, כזה בו אנו קובעים את כוונתנו, הקוואנה שלנו, שנשחרר כל ייאוש שיש לנו בתוך ליבנו ונשמתנו
:להלן המילים לאדון עולם ואת הסרטון ניתן למצוא בדף של קהילת מוסר בפייסבוק
https://www.facebook.com/kehilatmussar/
:או כאן בקישור זה https://drive.google.com/file/d/1LH1H5qZdTVaccq0nnGhqSj9VBKe9v0CB/view?usp=sharing
אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא. לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל, אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לְבַדּוֹ יִמְלוֹךְ נוֹרָא. וְהוּא הָיָה, וְהוּא הֹוֶה, וְהוּא יִהְיֶה, בְּתִפְאָרָה וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה. בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית, וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה וְהוּא אֵלִי וְחַי גֹּאֲלִי, וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה. וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי, מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי, בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה. וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי, יְיָ לִי וְלֹא אִירָא
ייאוש הוא צער קיצוני של צער שאינו מביא לריפוי. הרב יצחק הוטנר (1906-1980 ז”ל, ראש ישיבה בישיבת חיים ברלין בברוקלין ותלמידו של סלבודקה מוסר) הבהיר את ההבדל בין עצב לייאוש. “ייאוש,” אמר, “נמאס לו לחיות.” זו מדינה חסרת סיכוי, וזה בדיוק מה שרבים מרגישים בעולם בזמן האחרון, במיוחד בארצות הברית. רק בקהילה, מתרגלים להעביר את הייאוש הזה, לאפשר לעצמנו לחוש את העצב, לעבור מייאוש לעצב: זה הנוהג המוסרי שלנו היום, ויהיה עד שנעבור את הייאוש המוטל בחזהנו
אלוהים אומר בתורה, “הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים” (דברים 30:19). לקבל ייאוש זה לבחור בצורה הפוכה. לא משנה עד כמה מצב עגום שבא עלינו בחיים, האתגר הרוחני הוא להאמין בחיים, לעשות את הבחירה הזו ולקוות, גם כשאנחנו בוכים