Image of shiviti with leaves, gemstones, and Hebrew text at the top.

Quick Links

For more understanding

Introduction to Mussar - a definition

We inhabit the world of Mussar (also spelled Musar) first in the Book of Proverbs (1:2), which describes moral conduct, instruction or discipline, educating oneself on how to act in a (commanded) appropriate manner. Mussar emerged as a strain of Jewish thought in the 10th century. The term was used by the Mussar Movement in the 19th century in Europe to expand the teachings further regarding ethical and spiritual paths.

We have inherited these teachings and practices from our ancestors despite that the majority of our teachers were murdered during the genocide of the Jewish people during World War II. Our ancestors called for the mindful cultivation of the awakened, ethical, moral life. They witnessed a people who practiced some of the precepts and commandments of Judaism without the healthy balance of middot and ethical behaviors in interpersonal and intrapersonal relationships. This is not unlike when people practice mindfulness meditation without the practice of the rest of the precepts and path.

Theory of Mussar practice

Sometimes called Tikkun HaMiddot (Repairing/Fixing of the Character Traits/Soul-traits, also known as moral qualities), Mussar is an applied mindfulness. Through daily practice we strengthen character development. In Mussar Mindfulness, we apply the mindfulness of the Dharma to the practice of Mussar, of the middot. We take refuge in our community, Va’ad, Sangha who help us be a better version of ourselves.

When we cultivate awareness, grow in awareness of the present moment and of our middot, each situation, each moment calls for wise discernment of the appropriate combination of middot and the balance of those middot. We then can practice the appropriate deed or word, whether it be in the form of self-restraint or its opposite.

Mussar learning and practice finds those things inside that cause us to get in the same situation over and over again. And then it provides daily practices to make small changes in our lives to balance our middot, to balance our behavior.

Indeed, in Mussar, we are building an inner world (Rav Shlomo Wolbe). The Dharma would teach that we already have this inner world. We just need to gain awareness of it over time in practice. In Mussar, we both cultivate middot/qualities and we remove obstacles from the receptivity of the balanced middot. In Buddhism, we do not cultivate qualities. We cultivate a receptivity to the qualities. 

In Mussar, we each have a unique path where action counts, and eventually begins to align intention and action. Sometimes called a virtues-based approach to Jewish ethics and character development, Mussar’s foundational working assumption is that God created us in God’s likeness and gave us humans holy/godly/balanced qualities (middot/soul-traits) and the capacity to actualize them through practice (words, thoughts, deeds/actions).

The foundational practices of Mussar

Morning Affirmation (Morning Mantra) (Focus Phrase) (Chanting)

Kabalah (Mindful Action), one practice done throughout the day with intention

Cheshbon Hanefesh Journal (Accounting of the Soul Nightly Journaling) (Looking at Words, Thoughts, Deeds from the day, at how we related to Self, Others, and God)

This is where Mindfulness and Mussar strengthen one another.

When we incorporate Mindfulness Meditation before or after the Morning Affirmation, to be able to present with the body and our felt experience, we gain a presence that enables us to be mindful of the middah of the day and how it tends to typically operate within us.


Without a mindfulness practice, one may not be awake enough to remember to do our kabalah during the day. Similarly, without a mindful action/kabalah to actually cultivate the balanced path and middot, we may just remain in mindfulness of the states of our personal experience of the present moment without knowing how to modify our behavior and to become the best version of ourselves.


And finally, Mussar Mindfulness’ synergy comes to full fruition, like the opening of the Lotus flower in muddy water, with our daily Cheshbon HaNefesh journal, where we mindfully recall our day and how we behaved or failed to behave. However, without the compassion, nonjudgment, and metta/lovingkindness of the Dharma of Theravada Buddhism, we can easily fall into unhealthy patterns of the harsh, judgmental voice and judge in negative and harmful ways. Indeed, some of our ancestors had a practice of being judgmental and harsh when practicing Mussar. For them, that is what Mussar meant: to reprove. Today, with our growing knowledge and acceptance that we are active interpreters of these traditions and practices, we know (in the since of knowing י-ד-ע from the Torah) that it is best to practice with love, compassion and a nonjudgmental awareness. In the biblical conception, knowledge/knowing is not essentially or even primarily rooted in the intellect and mental activity. Rather, it is more experiential and is embedded in the emotions, so that it may encompass such qualities as contact, intimacy, concern, relatedness, and mutuality. Conversely, not to know is synonymous with dissociation, indifference, alienation, and estrangement; it culminates in callous disregard for another’s humanity.


Indeed, with Mussar Mindfulness, the Cheshbon HaNefesh journal practice, the Accounting of the Soul is essentially a R.A.I.N practice: 

where R means recognize; 

A means allow or accept; 

I means investigate; 

and N means nurture and nonattachment. 

When we review our day, looking at our words, thoughts and deeds, we recognize where we are balanced and unbalanced. We accept this and allow for it with compassion. We investigate where we were off the mark and how we might have behaved differently if we had practiced and had better awareness. We do this with curiosity and nonjudgment. We develop a kind inner witness. We develop an understanding that those “enemies”, the unbalanced middot, the yetzer hara (the evil inclination) are actually not enemies but rather are instructors. They are gifts from God to assist in our growing insight and growth. And finally, we smile at our five minutes of journaling with the nurturing of a beloved one as we accept this all with nonattachment. We unfold like the Lotus flower in our growing acceptance and awareness that we are not our thoughts, and we are more than our deeds. We are souls.

Foundation in Mussar

Mussar’s foundational precept is that we do not have a soul, but rather we are souls. We are part of this great Love; the obstructions of the soul slowly removed with life-long daily practice.

The text study of Mussar, done in a group called a Va’ad, and with a learning partner called a chevruta, we grow in our consciousness of the middot within and we remind ourselves of the presence of the middot. Our group, learning partner, and master-teacher enforce practice and shared vulnerability where we support each other around what impedes our practice and growth.


When combining Torah/Mussar and the Dharma, both long standing ethical traditions, we provide Jews and Non-Jews, Buddhists and Non-Buddhists with the tools and practices and refuge to not only cultivate middot and wholesome states, we move in community, radiating God’s Good and Love, strengthening us to be of service to others and God, thereby reducing the suffering in the world.

מבוא למוסר - הגדרה

אנו מאכלסים את עולמו של מוסר תחילה בספר משלי (א, ב), המתאר התנהגות מוסרית, הוראה או משמעת, תוך השכלה כיצד לנהוג באופן (מצוות) הולם. מוסר הופיע כזן של המחשבה היהודית במאה ה-10. המונח שימש את תנועת המוסר במאה ה-19 באירופה כדי להרחיב עוד יותר את התורות בנוגע לדרכים אתיות ורוחניות במאמץ לאזן את ההתנהגות שלנו.

ירשנו את התורות ותרגלים הללו מאבותינו למרות שרוב המורים שלנו נרצחו במהלך רצח העם היהודי במהלך מלחמת העולם השנייה. אבותינו קראו לטיפוח מודע של החיים המתעוררים, האתיים והמוסריים. הם היו עדים לעם שתרגל חלק מהמצוות של היהדות ללא האיזון הבריא של מידות והתנהגויות אתיות ביחסים בין-אישיים ותוך-אישיים. זה לא שונה כמו כאשר אנשים מתרגלים מדיטציית מיינדפולנס ללא תרגול של שאר הנחיות והנתיב.

תורת תרגול המוסר

לפעמים נקרא תיקון המידות (תיקון תכונות אופי/תכונות נשמה, המכונה גם תכונות מוסריות), מוסר הוא תשומת לב יישומית. באמצעות תרגול יומיומי, אנו מחזקים את פיתוח הדמות. במיינדפולנס-מוסר, אנו מיישמים את המיינדפולנס של הדהרמה לתרגול של מוסר, של המידות. אנו מוצאים מחסה בקהילה שלנו, ועד-סנגהה, שעוזרת לנו להיות גרסה טובה יותר של עצמנו.

כאשר אנו מטפחים מודעות, גדלים במודעות לרגע הנוכחי ומידות שלנו, כל מצב, כל רגע צריך הבחנה נבונה של השילוב המתאים בין מידות והאיזון של אותן מידות. אז נוכל לתרגל את המעשה או המילה המתאימה, בין אם זה בצורה של ריסון עצמי ובין אם ההפך שלו.

למידה ותרגול של מוסר מוצאים את הדברים בפנים שגורמים לנו להגיע לאותו מצב שוב ושוב. ואז הוא מספק שיטות יומיומיות לביצוע שינויים קטנים בחיינו כדי לאזן את המידות שלנו, כדי לאזן את ההתנהגות שלנו.

ואכן, במוסר אנו בונים עולם פנימי (הרב שלמה וולבה). הדהרמה ילמד שכבר יש לנו את העולם הפנימי הזה. אנחנו רק צריכים להשיג מודעות לכך לאורך זמן בפועל. במוסר שנינו מתפחים מידות/איכויות ואנו מסירים מכשולים מהקליטה של המידה המאוזנת. בבודהיזם, אנחנו לא מטפחים תכונות. אנו מטפחים פתיחות לאיכויות.

במוסר, לכל אחד מאיתנו יש דרך ייחודית שבה הפעולה נחשבת, ובסופו של דבר מתחילה ליישר כוונה ופעולה. הנקראת לפעמים גישה מבוססת סגולות לאתיקה יהודית ופיתוח אופי, הנחת העבודה הבסיסית של מוסר היא שאלוקים ברא אותנו בדמותו  ונתן לנו בני האדם תכונות קדושות/אלוהיות/מאוזנות (מידות/תכונות נשמה) ואת היכולת לממש אותן באמצעות תרגול (מילים, מחשבות, מעשים).

שיטות היסוד של מוסר

חיוב בוקר (מנטרת בוקר) (ביטוי פוקוס) (מזמורים)

קבלה (פעולה מודעת), תרגול אחד שנעשה לאורך היום מתוך כוונה

יומן חשבון הנפש (לילי יומן) (התבוננות במילים, מחשבות, מעשים מהיום, כיצד התייחסנו לעצמי, לזולת ואלוקים)

זה המקום שבו מיינדפולנס ומוסר מחזקים אחד את השני.

כאשר אנו משלבים מדיטציית-מיינדפולנס לפני או אחרי חיוב הבוקר, כדי להיות מסוגלים להציג עם הגוף והחוויה המורגשת שלנו, אנו זוכים לנוכחות המאפשרת לנו להיות מודעים למידת היום ולאופן שבו היא נוטה לפעול בתוכנו בדרך כלל. 

ללא תרגול מיינדפולנס, ייתכן שלא יהיה ער מספיק כדי לזכור לעשות את הקבלה שלנו במהלך היום. באופן דומה, ללא פעולה מודעת/קבלה למעשה לטפח את הנתיב המאוזן ואת המידות, אנו עשויים פשוט להישאר במיינדפולנס למצבי החוויה האישית שלנו ברגע הנוכחי מבלי לדעת כיצד לשנות את ההתנהגות שלנו ולהפוך לגרסה הטובה ביותר של עצמנו.

ולבסוף, הסינרגיה של מוסר מיינדפולנס מגיעה למיצוי, כמו פתיחת פרח הלוטוס במים בוציים, עם יומן חשבון הנפש היומי שלנו, שבו אנו זוכרים בתשומת לב את היום שלנו וכיצד התנהגנו או לא התנהגנו. עם זאת, ללא החמלה, חוסר השיפוטיות, והמטה/החסד של הדהרמה של הבודהיזם התרוואדה, אנו יכולים בקלות ליפול לדפוסים לא בריאים של הקול הקשה והשיפוטי ולשפוט בדרכים שליליות ומזיקות. אכן, חלק מאבותינו נהגו להיות שיפוטיים וקשוחים בעת תרגול מוסר. בשבילם זה מה שמוסר התכוון: להוכיח. כיום, עם הידע והקבלה ההולכת וגוברת שאנו פרשנים פעילים של מסורות ומנהגים אלו, אנו יודעים (במהלך הכרת י-ד-ע בתורה) שעדיף לתרגל באהבה/חסד, בחמלה/רחמים ובמודעות לא שיפוטית. בתפיסה המקראית, הידע/ידיעה אינו נטוע בעיקרו בשכל ובפעילות הנפשית. במקום זאת, הוא חוויתי יותר ומוטבע ברגשות, כך שהוא עשוי להקיף תכונות כגון מגע, אינטימיות, דאגה, קרבה והדדיות. לעומת זאת, לא לדעת הוא שם נרדף לניתוק, אדישות, ניכור; זה מגיע לשיאו בהתעלמות חסרת כבוד מאנושיותו של אחר.

ואכן, עם מוסר-מיינדפולנס, פרקטיקת כתב העת “חשבון הנפש” היא בעצם תרגיל R.A.I.N:

פירושו ש “R” הוא ״להכיר״ כמו ״לדעת״ בתורה ומוסר; ה”A” הוא לקבלתת כמו לזכור בתורה; וה”I” הוא לחקור; וה”N” הוא,

פירושו טיפוח ואי התקשרות. כאשר אנו סוקרים את היום שלנו, מסתכלים על המילים, המחשבות והמעשים שלנו, אנו מזהים היכן אנו מאוזנים ולא מאוזנים. אנו מקבלים זאת ומאפשרים זאת בחמלה. אנו חוקרים היכן היינו מחוץ לסימן וכיצד היינו יכולים להתנהג אחרת אילו היינו מתרגלים והייתה לנו מודעות טובה יותר. אנחנו עושים זאת בסקרנות ובחוסר שיפוטיות. אנו מפתחים עדות פנימית אדיבה. אנו מפתחים הבנה שאותם “אויבים”, המידות הלא מאוזנים, היצר הרע, הם למעשה לא אויבים אלא הם מדריכים. הן מתנות מאלוקים כדי לסייע בתובנה ההולכת וגדלה שלנו. ובסוף, אנחנו מחייכים על חמש דקות הכתיבה שלנו ביומן עם טיפוחו של אדם אהוב, כשאנחנו מקבלים את כל זה ללא התקשרות. אנו מתגלים כמו פרח הלוטוס בקבלה והמודעות הגוברות שלנו לכך שאיננו המחשבות שלנו, ואנחנו יותר ממעשינו. אנחנו נשמות.

יסוד במוסר

ההלכה הבסיסית של מוסר היא שאין לנו נשמה, אלא אנחנו נשמות. אנחנו חלק מהאהבה הרבה הזו; החסימות של הנשמה הוסרו לאט עם תרגול יומיומי לכל החיים.

לימוד הטקסט של מוסר, שנעשה בקבוצה הנקראת ועד, ועם שותף לומד בשם חברותא, אנו גדלים בתודעה שלנו של המידות בפנים ואנחנו מזכירים לעצמנו את נוכחותו של המידות. הועד והחברותא, והמורה-מאסטר שלנו אוכפים תרגול ופגיעות משותפת שבה אנו תומכים אחד בשני סביב מה שמפריע לתרגול והצמיחה שלנו.


כאשר אנו משלבים תורה/מוסר והדהרמה, שתיהן מסורות אתיות ארוכות שנים, אנו מספקים ליהודים ואי-יהודים, בודהיסטים ואי-בודהיסטים את ״הכלים״, והתרגילים, וחיסיון כדי לא רק לטפח מידות ומדינות בריאות, אנו נעים בקהילה, מקרינים טוב ואהבתו של אלוקים, מחזקים אותנו להיות לשירות לזולת ולאלוקים, ובכך להפחית את הסבל בעולם.