Menu
Mussar Mindfulness is the synergy of the wisdom and practices of the two ancient traditions of Mussar in Judaism and the Dharma of Vipassana Mindfulness & Insight Meditation in Theravada Buddhism. Below you will learn more about these foundational disciplines and how we at The Institute for Holiness are informed and guided by both. We are active interpreters of both traditions. This relationship enables us to both accept our essentially flawed humanity (that we are human and will cause and experience suffering) and engage in this profoundly human-created-in-the-image-of-God-self to realize our potential, our holiness, our wisdom, and ultimately our freedom and responsibility to care for the other and to bring God’s Good to the world.
Mindfulness is known as smrti in Sanskrit, from the root word smr, meaning to remember, and in Pali, the language of the earliest Buddhist scriptures, it is known as sati. And you may recall from Rabbi Chasya’s teaching on “remembrance” in the Awakening: Torah Mussar Mindfulness, Shemot teaching that to remember in Hebrew, from the root word z-k-r, connotes to be mindful, to pay heed and embraces a concern and involvement that is active not passive, so that it eventuates in action (Sarna, JPS Torah Commentary: Exodus, p.13).
There are many reasons to want to be, to practice to be, and to be mindful, and for our purpose here at The Institute, the only way to eradicate human suffering is to remove attachment (upadana) of our mind toward various things or concepts to which we are attached, as taught by the Buddha. As this may be seen as a lifelong path and practice, we do not believe that most will eradicate their human suffering, their attachment or aversion to things. We can grow and practice to reduce suffering, however. From a Mussar perspective in Judaism, there is a great purpose to our suffering. It is actually a gift sent from God to allow us the opportunity to grow. It is seen as part of our spiritual curriculum. When we start to suffer, it is a sign from God to “wake up” that we are suffering, that we are most likely causing our own suffering in many cases by our reaction, by our lack of practice, by our lack of tools in the moment. Between the match and the fuse is our mindfulness, is our moment to remember, to stir us to action in the form of practice and/or self-restraint, which leads to greater choice, greater freedom, and greater wisdom.
There is a difference, however, between suffering and negative stimuli that are experienced as unpleasant in the present moment. And between these stimuli and our response. It is our lack of a wise response, what we would term a reaction, that leads to suffering, and more suffering.
Like there are different denominations in Judaism and with them their various customs, observances, traditions, practices, and teachings, with emphasis on some areas more than others, so too in Buddhism. Here we learn from and practice Theravada, also known as Vipassana and Insight, where one of the foundational objectives is the development of a wholesome state of mind. For Mussar in the Jewish tradition, it is the development of balanced middot (character traits known as soul-traits). Both of these when combined into Mussar Mindfulness enable a lifelong practice and journey toward holiness in alignment with your values and what God wants from you, to be of service to others in sharing the burden: indeed, to bring God’s Good to the world.
Now, for some more definitions before we move into the “How” of the learning and practice. Mindfulness is the quality or state of being conscious or aware of something. It is a mental state achieved by focusing one’s awareness on the present moment with curiosity and nonjudgment, while calmly recognizing and acknowledging and accepting and allowing one’s feelings, thoughts, and bodily sensations. Mindfulness is maintaining a moment-by-moment awareness of our thoughts, feelings, bodily sensations, and the surrounding environment (and by extension, of others and their needs) through a gentle, nurturing lens, with curiosity and nonjudgment.
מיינדפולנס-מוסר הוא הסינרגיה של החוכמה והפרקטיקות של שתי המסורות העתיקות של מוסר ביהדות והדהרמה של מדיטציית מיינדפולנס ותובנה בבודהיזם. להלן תלמדו עוד על דיסציפלינות יסוד אלו וכיצד אנו במכון לקדושה מיושמים ומודרכים על ידי שניהם. אנחנו מתורגמנים פעילים של שתי המסורות. מערכת היחסים הזו מאפשרת לנו גם לקבל את האנושות הפגומה במהותה שלנו (שאנו אנושיים ואנחנו נגרום ונחווה סבל) וגם לעסוק באנושי-נברא-בצלם-ה’-עצמי הזה כדי לממש את הפוטנציאל שלנו, את הקדושה שלנו, החוכמה שלנו, ובסופו של דבר החופש והאחריות שלנו לדאוג לאחר ולהביא את טובת אלוהים לעולם
היא ידוע כמיינדפולנס בשם smrti בסנסקריט, ממילת שמשמעותה לזכור, ובפאלי, שפת הכתבים הבודהיסטים הקדומים ביותר, זה ידוע כסאטי, השורש smr. ואפשר להיזכר במשנתה של הרבה חסיה על “זכרון” בהתעוררות: תורת מוסר מיינדפולנס, שמות המלמדות לזכור בעברית, משורש המילה ז.כ.ר, משמעה להיות קשוב, לשים לב ומחבקת דאגה ומעורבות שהיא אקטיבית לא פסיבית, כך שהיא מסתיימת בפעולה (סרנה, JPS פירוש תורה: שמות, עמ’ 13).
ישנן סיבות רבות לרצות להיות, לתרגל להיות ולהיות מודעים, ולמטרתנו כאן במכון, על פי הבודהה, הדרך היחידה למגר את הסבל האנושי היא להסיר את ההיקשרות (אופדנה) מהמוח שלנו כלפי דברים או מושגים שונים אליהם אנו קשורים. מכיוון שניתן לראות בכך דרך ותרגול לכל החיים, איננו מאמינים שרובם ימגרו את הסבל האנושי שלהם, את ההתקשרות או הסלידה שלהם לדברים. עם זאת, אנו יכולים לגדול ולתרגל כדי להפחית את הסבל. מנקודת מבט מוסר ביהדות, יש מטרה גדולה לסבל שלנו. זוהי למעשה מתנה שנשלחה מאלוקים כדי לאפשר לנו את ההזדמנות לצמוח (כאילו להתקדם). זה נתפס כחלק מתוכנית הלימודים הרוחנית שלנו. כאשר אנו מתחילים לסבול, זהו סימן מאלוקים “להתעורר” שאנו סובלים, שסביר להניח שאנו גורמים לסבל שלנו במקרים רבים על ידי התגובה שלנו, מחוסר התרגול, מחוסר ״הכלים״ (כמו כישורים) שלנו. הרגע בין השידוך לפתיל נמצאת מיינדפולנס שלנו, היא הרגע שלנו לזכור, לעורר אותנו לפעולה בצורה של תרגול ו/או ריסון עצמי, מה שמוביל לבחירה גדולה יותר, לחופש גדול יותר ולחוכמה גדולה יותר.
אולם יש הבדל בין סבל לגירויים שליליים שנחווים כלא נעימים ברגע הנוכחי. ובין הגירויים הללו לתגובה שלנו. היעדר תגובה נבונה שלנו, מה שהיינו מכנים תגובה, היא שמובילה לסבל, ועוד סבל.
כמו שישנן עדות שונות ביהדות ואיתם מנהגיהם השונים, המצוות, המסורות, המנהגים והתורות, בדגש על תחומים מסוימים יותר מאחרים, כך גם בבודהיזם. כאן אנו לומדים ומתרגלים את תרוואדה, הידועה גם בשם ויפאסנה ותובנה, כאשר אחת המטרות הבסיסיות היא פיתוח של מצב נפשי בריא. עבור מוסר במסורת היהודית, מדובר בפיתוח של מידות מאוזנות (תכונות אופי המכונה תכונות נשמה). שני אלה בשילוב עם מוסר-מיינדפולנס מאפשרים תרגול לכל החיים ומסע לעב קדושה בהתאמה לערכים שלכם ומה אלוקים רוצה ממכם, לשרת אחרים בחלוקת הנטל: אכן, להביא את טובת אלוקים לעולם .
עכשיו, לעוד כמה הגדרות לפני שנעבור ל”איך” של הלמידה והתרגול. מיינדפולנס היא האיכות או המצב של להיות מודע או מודע למשהו. זהו מצב נפשי המושג על ידי מיקוד המודעות ברגע הנוכחי בסקרנות ובחוסר שיפוטיות, תוך הכרה והכרה רגועה וקבלה ואפשרות של הרגשות, המחשבות ותחושות הגוף שלו. מיינדפולנס היא שמירה על מודעות מרגע לרגע למחשבות, לרגשות, לתחושות הגופניות שלנו ולסביבה הסובבת (ובהרחבה, של אחרים וצרכיהם) דרך עדשה עדינה ומטפחת, עם סקרנות וחוסר שיפוטיות.