English version of Kehilat Mussar site logo with colorful menorah in rainbow lettering in Hebrew

What is Mussar? Part II

Let’s return to our discussion of our life-long curriculum. What is this thing I am calling a “curriculum”? Life is a curriculum according to Mussar. Mussar practice wakes you up to your personal curriculum and guides you toward repairing and working on yourself. There is no mastery. There is no end. You will not somehow master your curriculum, fix your unbalanced middot (soul-traits), and be done with the practice. Like weight-loss or physical well-being, one doesn’t work out for a year and then stop because they have reached their ideal weight or are healthier now. No, one will have to exercise and eat well the rest of their lives. It is a daily discipline. So, too with our middot. You will not someday be patient, have arrived, and never be impatient again. But like with exercise and eating well, you will be more aware, stronger (especially internally), and ready to return (teshuva) and repair (tikkun) with more fluency and ease.

Mussar is a way of life with a goal: that we aspire toward holiness. What is holiness? There is no one answer to this question, not even in the Jewish tradition. We begin with the basic premise that the Torah, the 5 Books of Moses, answers what is holiness by how we are commanded to live. Rabbinic commentary for the past two thousand years answers this question by expounding on how we are commanded to live. Our job description, at least as Jews, is “You shall be holy (Leviticus 19:2).” Wise rabbinic ancestors looked at what was obstructing them and others from being holy, from living a life of holiness, and they concluded that when one or more of our personality traits (soul-traits/middot) are not balanced, then we are not living in alignment, then we are not allowing the holiness within to shine through, then we are not in the best service of others and God. Then we are not fulfilling our job description.

So, our curriculum: behaviors that arise again and again that are unwanted and unseemly (and some that are forbidden). Examples:  I yelled at my kids for the 10th time today. I rolled my eyes at my spouse again. I lied about being finished with my work to my colleagues or supervisor again. Some of us come into Mussar practice aware that we behave poorly sometimes, with certain people, with certain regularity. Through Mussar learning, this person will learn that within their personal history is a curriculum from God. God challenges us through life experiences and we grow (sometimes willingly, with intention, and sometimes resisting every bit of the way). 

There are students who reject this idea outright. They either do not believe in God or a god, or if they do believe in God, they do not believe God provides us a curriculum. So, why do students come to Mussar if they don’t buy the hashkafa (world-view) of Mussar? And must one agree with or to all the perspectives of Mussar to join a Va’ad to practice? We will address this in our next blog.

:מה זה מוסר? חלק שני
נחזור לדיון בתוכנית הלימודים שלנו לאורך החיים. מה הדבר הזה שאני מכנה “תכנית לימודים”? החיים הם תכנית לימודים על פי מוסר. תרגיל מוסר מעיר אותך לתוכנית הלימודים האישית שלך ומדריך אותך לתקן ולעבוד על עצמך. אין שליטה. אין סוף. איכשהו לא תצליח לשלוט בתכנית הלימודים שלך, לתקן את אמצעי הביניים הלא מאוזנים שלך (תכונות נפש) ולהיות נעשית בתרגיל. כמו ירידה במשקל או רווחה גופנית, אדם לא מסתדר במשך שנה ואז מפסיק מכיוון שהם הגיעו למשקל האידיאלי שלהם או שהם בריאים יותר כעת. לא, איש יצטרך להתעמל ולאכול טוב את שארית חייהם. זו משמעת יומיומית. כך גם עם האמצע שלנו. יום אחד לא תהיה סבלני, הגעת ולעולם לא תהיה שוב חסר סבלנות. אבל כמו עם פעילות גופנית ואכילה טובה, תהיו מודעים יותר, חזקים יותר (במיוחד פנימיים), ומוכנים לחזור (תשובה) ולתקן (תיקון) בשטף וקלות יותר

מוסר הוא דרך חיים עם מטרה: שאנו שואפים לקדושה. מהי קדושה? אין תשובה אחת לשאלה זו, אפילו לא במסורת היהודית. נפתח בהנחת היסוד שהתורה, 5 חומשי תורה, עונה על מה היא קדושה על ידי האופן בו אנו מצווים לחיות. פרשנות רבנית מזה אלפיים שנה עונה על שאלה זו על ידי התייחסות לאופן שבו אנו מצווים עלינו לחיות. תיאור התפקיד שלנו, לפחות כיהודים, הוא “קידושים תהיו״ (ויקרא 19:2). אבות רבנים חכמים התבוננו במה שמכשיל אותם ואחרים להיות קדושים, לחיות חיים של קדושה, והם הגיעו למסקנה שכאשר אחת או יותר מתכונות האישיות שלנו (תכונות נפש/מידות) אינן מאוזנות, אז אנחנו לא חיים בהתאמה, אז איננו מאפשרים לקדושה להאיר פנימה, אז איננו בשירות הטוב ביותר של אחרים ושל אלוהים. אז אנחנו לא ממלאים את תיאור התפקיד שלנו

אז, תוכנית הלימודים שלנו: התנהגויות שמתעוררות שוב ושוב שאינן רצויות ובלתי ראויות (וכמה שאסורות). דוגמאות: צעקתי על ילדי בפעם העשירית היום. גילגלתי שוב את עיניי אל בת זוגי. שיקרתי על סיום עבודתי לעמיתיי או למפקח שוב. חלקנו נכנסים לתרגיל מוסר מודעים לכך שאנחנו מתנהגים לפעמים לא טוב, עם אנשים מסוימים, עם סדירות מסוימת. באמצעות למידת מוסר, אדם זה ילמד שבתוך ההיסטוריה האישית שלו היא תוכנית לימודים מאלוהים. אלוהים מאתגר אותנו באמצעות חוויות חיים ואנחנו מתקדים-גדלים (לפעמים ברצון, מתוך כוונה, ולעיתים מתנגדים לכל פיסת דרך)

יש סטודנטים שדוחים זאת על הסף. הם לא מאמינים באלוהים או אם הם מאמינים באלוהים, הם לא מאמינים שאלוהים מספק לנו תוכנית לימודים. אז למה סטודנטים מגיעים למוסר אם הם לא קונים את השקפת מוסר? והאם צריך להסכים עם כל נקודת המבט של מוסר להצטרף לוועד כדי להתאמן? נתייחס לזה בבלוג הבא שלנו

Share this post